טאץ-מי, טאץ-מי, איי וונט טו פיל יור בודי

שנת 1986 היתה שנה של גילויים, ההורמונים עבדו שעות נוספות וגם בגזרת המוסיקה היה חידוש, הגיברת סמנטה פוקס השיקה שיא פרובוקטיבי בו היא מזמינה מישהו לגעת בה כדי להרגיש את הגוף שלו, את הלב שלו פועם לצידה, ומעבר לכל הרומנטיקה הבריטית הזאת היו גם שני שדיים עצומים שמילאו כל פיקסל בתודעה המתרחבת של נער בן 15, ואני לא הייתי לבד, זה לא גילוי מרעיש שבגיל הזה כל נער מפוצץ בהורמונים ושהחרמנות מצילחה להשתלט על מירב הפונקציות שהמח צריך למלא

וכולנו היינו בני חמש עשרה, וכולנו היינו חרמנים, אבל הגדיל לעשות חבר שלי צחי שהיה האורים והתומים של החרמנות הנערית. צחי היה חרמן כמו שור, ומכיוון שמדובר פה באדם חכם מאוד הוא מצא דרכים וכיוונים די מדהימים לתעל את כל החרמנות הזאת, וכדי שלא יראה כאילו אני זורק את כל התיק על צחי אני רק אומר שעוד לפניו היו כאלו שרקמו מזימות אפילות ובלתי הגיוניות על מנת להשיג פירורים מיניים מבנות השיכבה שלנו ואני לעולם לא אחשוב שילד בן 15 הוא תמים באיזשהו מובן

אז היתה לי יום הולדת, וכמו כל מי שנולד באוגוסט הציפיות שלי מיום ההולדת היום נמוכות מאוד, כמעט תמיד רוב החברים שלי היו בחופש עם המשפחות שלהם, היה חם ודביק ולא נעים לעשות כלום, וגם אני הייתי יוצא לחופשה עם המשפחה שלי, ככה שלא פיתחתי ציפיות. אבל יום ההולדת ההוא היה שונה, לא יודע איך או למה, אבל איכשהו התכנסו רוב החברים שלי והיה שמייח. וצחי היה החבר הכי טוב שלי, וכמו חבר הכי טוב הוא הביא לי שתי תמונות בגודל איי 4 בלימינציה קשיחה של סמנטה הקדושה כשהמרפסת מאווררת ושתי התמונות הללו היו הדבר המתוק ביותר שמתבגר יכל לבקש

סמנטה עברה לגור בארון שלי, ואפילו שהיא התאימה יותר להיות מפית שולחן לילדים אני חושב שבאיזשהו שלב הצעתי לה חברות

היי סמנטה, אף פעם לא אמרתי שהבלוג הזה מתאים לילדים

ואם אף פעם לא אמרתי לך תודה על המתנה צחי, אז תודה, שיחקת אותה

והיו עוד המון רגעים נפלאים של גילוי והתרגשות, מסיבות אצל עמי, קומזיצים בהיובל, וכמובן הפינה ההיא בעירוני א’ ששימעה יצא למרחוק, כי היתה שם אחת שהיתה עושה דברים שיכולנו רק לחלום עליהם באותו הזמן למרות שכמה שוורים צעירים ואגרסיביים במיוחד כבר היו מרחק נגיעה מהאושר. הצד השני של בית הספר, זה שהזכרתי לפני שורה, אם אני לא טועה בצידו הצפוני של בית הספר, היה מועד לפורענות תמיד, כל הדברים הפליליים קרו שם, פעילות מינית, עישונים וקצת מכות היו מנת חלקו של החלק הזה בבית הספר, בחסות עצים וצל כבד ופונה לצד הלא מרגש של ביכורי העיתים האזור הזה היה המקור לחלק גדול מאוד מכל מה שיכולנו לרצות שיקרה לנו. ורק אני הייתי חושב איך בכיתה ז’ הייתי תולה עיניים משועממות בשעון המסתובב של מפעל הפייס, מחכה שסוף סוף יצלצל הפעמון ועוד שעור יגמר