אחד הדברים שתמיד הטרידו אותי זה שאתה גדל תחת הרושם שמשהו אחד הוא נכון רק כדי לגלות אחר כך שהוא לגמרי לא, ועוד יותר מטרידה העובדה שלרוב האמונה שמשהו הוא נכון נגזרת ישירות ממה שמבוגרים, הורים, חברים ושאר אנשים אומרים לך – אומרים לך הרבה. והסיפור של גיל ארבעים הוא בדיוק כזה, אז הנה הרבה סיבות למה כל אדם שפוי יחשוב שגיל ארבעים הוא קטסטרופה ואיך כל זה נטוע עמוק בתוך ההוויה הישראלית יהודית – ואחר כך אומרים לנו שלא צריך להיות במשבר גיל הארבעים.
40 in Roman Numerals is XL - Welcome to the Big League
כשלמדתי לבחינת הבגרות בתנך (לא בתיכון, אחרי הצבא – קרדיט לעצלנות שלי ולא פחות לחנה רנן שתקעה סכין ארוכה בגב שלי ושל עוד כמה) למדתי שיש דבר כזה שנקרא מספר טיפולוגי, מספר שמסמל משמעות עמוקה עוד יותר מהערך המתמטי שלו, ושבתנך (או בימי קדם) ארבעים היה אחול שרמוטה מספר, ואם היית רוצה להגיד שמשהו לקח לך המון זמן היית מייד שולף את המספר – ארבעים
ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר – ורק כדי לדכא עוד יותר הסיבה החבויה היתה כדי שהדור הזקן, זה שידע עבדות במצרים, ימות ויתחלף כליל בדור חדש, גאה וחופשי, אפילו משה לא התחמק מחילופי הדורות
בפרשת המבול שירד על הארץ, הגשם ירד ארבעים יום ולילה, ואם היה להם כלים למדוד בטח הם גם היו אומרים שהיה ארבעים מטר מיים
עוד פעם משה – עלה להר סיני ועשה צ’ק אין למלון עם תפוסה של חדר אחד (פלוס אלוהים) ל – נכון – ארבעים יום ולילה (יעני היה המון זמן שם, פתח מסטינג עם הבורא) לא רע
ארבעים שבועות הם הריון מלא, ואם תפגשו אישה הרה בקייץ בישראל תשאלו אותה אם זה לא המון זמן – ותברחו
ארבעים מעלות חום – סיבה טובה ומוצדקת להשאר בבית ולראות טלויזיה לימודית, ולקוות שיהיה משהו שווה
אחרון חביב, ובהחלט היחיד שמעלה חיוך – ארבעים דקות במשחק כדורסל, אם לא נכנסים להארכה
יציאת מצריים - יאללה תניעו, יש לנו ארבעים שנה על הדרך
