מגונזו עד חומפז – כינויים ורוע נעורים

קודם כל אני צריך לומר לזכותי שבבית הספר בר-כוכבא היו לנו מעט מאוד כינויים, היה למעשה רק אחד והוא היה שמור ליואב והוא היה כינוי לא יפה (ואני תמהה עד כמה זה פגע בו באותו הזמן) ובין אם אתם חברים שלו או לא תצטרכו להודות שתוך כמה שנים הכינוי הזה לא רק שלא התאים לתאור של הבחור אלא היה ההיפך הגמור ממנו כי יואב הפך מאוד גבוה ומאוד רזה

את עולם הכינויים הגישו לנו חברינו מבית הספר היובל, שם, כנראה, היה מישהו עם חוש יצירתי מאוד שלא חשש להעניק לכולם כינויים ושמות, ומכיוון שכך הוצגו לנו הילדים (על ידי עצמם או חבריהם משכבר בהיובל) השמות השתרשו, וקבלנו אותם ללא שאלות וללא תהיות

מכאן עירוני אלף כבר הפך לבית חרושת לשמות, והסיכוי היחיד שהיה לך להמלט משם או כינוי לא נעים היה אם כבר היה לך אחד כזה

יש יוצא מן הכלל אחד שהיו לו שלל למות וכינויים וזה היה חומפז, או רפי, או חד-גבה או חד-קסדה, או (אפילו) “עזרה!” על שום משחק כדורסל בהיובל שבו הוא בודד עם שני שומרים ואף אחד מהקבוצה שלו לא הגיש לשחרר אותו מהכבוד, אז הוא ילל “עזררררה!” ומשום מה זה היה מאוד מאוד מצחיק, לכו תבינו מה מצחיק ילדים

רוג’ר הגיע עם השם שלו מהיובל, גם צ’ופי, וכנראה השורש של השם רוג’ר הוא ברוג’ר מור שהיה גיימס בונד האגדי שהוא אהב, ובהיובל אם אהבת משהו אז זה היה תירוץ נפלא להפוך את השם שלך לאותו הדבר. אגב רוג’ר מור ביקר בבית הורי כשהייתי זאטוט וזה היה אחד הרגעים המרגשים בבית (מישהו מ”שכונת בארי” זוכר?), נמשיך הלאה

היה את “חומוס” שחייבים עוד לספר עליו בפרק אחר, את יוסי משטרה שאף אחד לא ידע למה קוראים לו ככה (אלא שבלילה אחד הוא התוודה בפני ובפני דיטל שזה בגלל שהוא היה לפעמים עושה דברים לא כל כך חוקיים וכדי להזהיר אותו מפחד החוק המתקרב היו צועקים לו “יוסי, משטרה!” ועם הזמן השניים התחברו – אמרתי לכם שהם היו פסיכים שם בהיובל) אם כבר הזכרנו את דיטל אז הנה עוד אחד לרשימה

תמיד אהבתי לומר שאת ה”ד” ב”דיטל” אפשר להחליף בכל אות וזה עדיין נשמע טוב (החביבים עלי זה גיטל וזיטל, תמיד הצחיקו אותי שמות חצי יידישיים), היה גם את דוביק שלמרות השנים הרבות שאני מכיר אותו אני לא יודע מה מקור השם (מאיר?)  היה את גונזו כמובן ואת המרגל – שאני לא בטוח למה הוא קיבל את השם הזה, אולי כי הוא היה מתגנב, והיו עוד המון, כמו “הרוצח” שעדיין לא מותר לדון על מקורותיו

והיה גם את ש”וקה” שבמקור היה “שועה” שרוני פרידריך הביא איתו ממפגש עם רוני המורה להתעמלות, הוא עבד עם יהושע רוזין באותו הזמן והיה קורא לו “שועה” כמובן שרוני לא וויתר על ההזדמנות ופחות או יותר כולנו הפכנו לשועה – אבל אני ורוני יותר מכל, כך הוא היה קורא לי “שועה” ואני הייתי עונה לו באותו שם – אין סוף לתחכום

כבר בימים הראשונים של בית ספר תיכון הבנתי שהשם הפופולרי ביותר הוא דווקא שמי הפרטי, בכיתה ז5 היו רותי נפתלי, איציק נפתלי ונפתלי פקר, לכו תבינו

היי גונזו, ראית את חומפז בסביבה? אילנה מנקין מחפשת אותו בנרות