היה משחק ילדים כזה שקראו לו גע גע גע
זורקים כדור, הוא קופץ שלש פעמים (להלן ה-גע גע גע) ומהרגע הזה צריך לתפוס אותו ו-לפוצץ את הרגלים של כל מי שנמצאים בסביבה. משחק פשוט, לא אצילי מי יודע מה, אבל היה פופולרי בחצר המשחקים בבר-כוכבא
והיה גם ילד אחד, עמיחי, לא התחיל איתנו את כיתה א’ אני כמעט בטוח, הצטרף אחר כך. והיה כולו אחרי מיכל (ואני לא וזוכר אם נועם או גולדשטיין – ממש נראה לי גולדשיין) ובגלל שהיה ילד קצת מוזר (היה מתנועע אחורה קדימה כמעט כל הזמן והיה לו חיוך מטופש עם הפנים, חיוך שגם היה קצת פסיכי) הוא לא ממש יצר קשר אנושי עם רבים מאיתנו, אבל היה לו משהו למיכל
אז במשך כל כיתה ה’ או ו’ הוא היה מנצל כל רגע שמיכל הייתה מסתכלת לכיוון הכללי שלו ואומר לה “מיכל? גע-גע? מיכל?” ואני, אפילו שהייתי ילד גם, הבנתי וידעתי שכל מה שהוא רוצה לומר לה זה שהיא יפה ונהדרת ושהוא נורא רוצה להחזיק לה את היד או לנשק אותה על הלחי אבל זה יצא בצורה הכי לא סקסית שיש.
גע גע
לא ממציא - הנה מוויקיפידיה
