§ אם היית מבוגר ואם היית משתף פעולה אתה בגדולי האומה §

מעלילות עיסה בעיר הגדולה

אומרים כשכלונדון מיניסטור עלה באש בקירייה ליד הורידו את הדגל לחצי התורן, וזה לא היה כי המעליות לבת שבע נשרפו אלא כי עיסה הודיע לחברה מחייל האוויר שלא יהיו פיתות היום. והיום גם כאלו שטענו בלהט שעיסה שרף את המקום כי הוא לא יכל להיות נחמד אל כל הקבועים שלו יותר. אני מניח שלעולם לא נדע את האמת

הפם פם היה גילוי מרעיש בשבילי, ודווקא הכרתי אותו דרך חבר שלי אסף שגב בבינין בפינת הרחובות אבן גבירול ושאול המלך, וכל המשפחה היתה אוכלת בפם פם, אבל אסף עבר מחוץ לתל אביב בסוף כיתה ח’ וחוויות הפם פם שלי עברו להיות בעיקר עם יוצאי היובל. ועכשיו סיפור – שיכול גם להיות אגדה אורבנית, מספרים שזאב אכל שם פעם ובסוף גילה שלא היה לו מספיק כסף לשלם, אמר לאיש בדלפק שיבוא מחר ויביא את הכסף אבל שם לא קנו את זה והכריחו אותו לשטוף כלים, אם זה נכון מאוד יכול להיות שזאת היתה הפעם הראשונה שהוא שטף כלים

עיסה היה מקבל את פנינו בשמחה מהולה בגועל, היה ניכר שהוא לא יכול להחליט אם זה טוב שאנחנו שם או שזה רע. היינו מחליפים ברכות שלום ואז, כמעט תמיד, הוא היה מייבש אותנו לפחות כמה דקות – לפעמים יותר, מנקה איזה משהו, הולך להביא קופסה חומוס, מסתובב ובודק שהממולאים יושבים בתוך הגוף חימום, ועוד ועוד – כל מה שאפשר היה לעשות כדי לייבש את מי שישב מולו. ואז כשהגיע הרגע הגדול והיינו מזמינים הוא היה חוזר להיות העיסה הנחמד

ועם עיסה אפשר היה לדבר על כל דבר שבעולם, האיש היה במרכז המיניסטור, יכול להיות שראה 2000 אנשים ביום, מעגל אלו שהכירו אותו יכול בקלות לעבור את העשרים אלף, וזה היה כבוד להכיר את האיש, אנשים היו צועקים לו שלום חמישים מטר מהפם פם, הוא היה מרים יד , כאילו מאותת שהתקבל. החולצה הלבנה המעומלנת, שגם בתשע הבערב נראה כאילו הוציאו אותה מהארון (הקפלים בלטו החוצה) כמעט תמיד נקייה, וכשהיה מתלכלך (היה נדיר למדי) הוא היה מתעצבן ממש

אותי שיגע איך הייתי יכול לדבר איתו חצי שעה פעמיים בשבוע והוא היה כולו נחמדות, תמיד היה שם לי טחינה, אבל עיסה, אמרתי בלי טחינה, שניצל חומוס ציפס סלט בלי טחינה, רק כדי לראות אותו מניף את הפיתה בחצי עיגול, מתחיל ביד שמאל ומניף לימין מעלה תופס בימין (שמאל בינתיים עם הכף של הטחינה) קבל מלא! אבל למה טחינה עיסה? למה טחינה

עוד מגרעה היתה לו, היינו הולכים אליו אחרי משחקי ליגה של מכבי בראשון או שני,  רוני פרידריך ואני, האוטובוס מיד אליהו היה עוצר בתחנה על הדרך והיינו הולכים אליו ואחר כך צעידה קטנה ברגל הביתה, והוא לא היה מאוהדי מכבי, ובלילה כשהיו מעט לקוחות והוא לא היה צריך לתת ב”לייק” הסטנדרטי לקבוצה של המדינה הוא היה מחמיץ פנים “נצחתם?” “מה תרצו” האיש היה אוהד הפועל, לא נעים, אבל זאת הקבוצה של המגזר. תמיד היתה, המגזר ושיכון בבלי, כלבים אדומים, עוד נגיע אליהם

אז אם עיסה היה בפייסבוק היו לו את החמישים אלף חברים ובניהם רמטכלים ואלופים פוליטיקאים ורקדניות בת שבע, ובסוף פרש למסעדה בחיפה (קרוב למגזר) ולא ראיתי מאז, השניצלים אותם שניצלים והממולאים גם כן לא רעים בכלל, אבל בלי אותה היד המיומנת, בלי הדיבור הקיצבי הזה “קבל-פה-שני-קולה-שיפוד-כבש-כאן-מה-לשים, כן-אדון-לא-אין-לנו-כנאפה-יש-בוואריה, קבל-פה-חמישים-מהשניצל-צלחת, קבל-קינלי-כן-חמודה-את-יכולה-לקחת-סוכריות-כמה-שאת-רוצה-אין-בעיה”………………רק שלא יתפרק לך בפה כי זה מזה חמוץ מותק

קבל-פה-מאה-שקל-מהילדים-המעצבנים-שאוהדים-מכבי