הדרורית והמרקיז

בין המאות השש עשרה והשמונה עשרה היה נהוג בחצרות בתי המלוכה והאריסטוקרטיה באירופה לאמץ מוזיקאי, שיוסיף קצת צבע לחצר בין כל החיות והמשרתים. המוזיקאים היו מבסוטים מהסידור, שדי הציל אותם משוד ואונס, אבל המרוויחים הגדולים היו הפטרונים כי בעלות נמוכה למדי הם קנו להם תהילת עולם, וגם הוציאו עיניים לאריסטוקרטים האחרים

ועכשין סיפורינו מתחיל… בכפר קטן באיזנשטט בבורגנלנד (מחוז באוסטריה) גר לו אריסטוקרט בגיל העמידה בשם יוזף פון ברוקר, נעים הליכות וחובב מוזיקה, המרקיז היה אוסף אליו את כל ילדי הכפר פעמיים בשנה ומבקש מחבורת הנגנים העלובה של הכפר לנגן עבורם יצירות פאר מאותה התקופה. הילדים, בהיותם ילדים, דווקא רצו לשחק ולהשתובב ברחבי שטח האחוזה של המרקיז דה ברוקר אבל האציל דרש שיקשיבו ויתנו למוזיקה לזרום דרך אוזניהם, להרגיע את נפשם הסוערת ולהחדיר תרבות לעצמותיהם הכפריות

בלילות היה המרקיז חולם על יום שבו יבוא קומפוזיטור אמיתי וידפוק על דלתות האחוזה, הוא חלם על נשפים ועל יצירות שינוגנו בפעם הראשונה בחצרו, על איצילים ורוזנים שיבואו מכל אירופה להאזין לנגנים המופלאים של המרקיז פון ברוקר. ויום אחד תחינותיו נענו, ילדה צעירה וצהובת שיער בשם דרורית הגיעה יחד עם שאר ילדי הכפר להאזין לרסיטל, היא אחזה בידה כינור קטן, מותאם למידותיה, מבית היוצר של אנטוניו סטראדיבריוס הנודע. ולאחר שהסתיים הרסיטל מתחה הילדה את אבריה, ציחקקה צחוק לא מובן ובישני , תוך שהיא מסתירה את פניה בכתפה, והחלה מנגנת מנגינות מופלאות בכינור

המרקיז הבין מייד שנפל בחלקו מזל יוצא מן הכלל, הוא החליט לחבוק את הילדה לנצח, ולרכב איתה אל הנצח, אל האולימפוס המוזיקאלי, וכך חיו השניים, דרורית מנגנת והמרקיז מתענג ,וכך היה עד סוף ימיהם.

ואילו המרקיז התעלם מנער אחד, שהיה מבוגר מעט מדרורית אבל היה מתופף את הבולרו (של רוול) על קופסת גפרורים, כי תיפוף לא נחשב מעודן מספיק. ואותו הנער גדל להיות מוזיקאי גדול, שעבר גם את הים הגדול בדרכו המוזיקאלית, ומעולם לא חזר לאיזנשטט

יורגן מה אתה מפסיק לנגן? נראה לך החדר שלך חינם

* כדי שלא יהיו אי הבנות המתופף זה לא אני *