תודה לכל החברים ששלחו אימיילים או ענו דרך פייסבוק, וכל אלו ששאלו את החברים שלהם אם הם דיברו איתי והאם זה נכון שהתחרפנתי סופית
לא, זה לא מדויק, ובואו נרגע כולנו כאן. הפרוייקט 40 על 40 הוא בשביל כל מי שגדל בתל אביב באותו זמן כמונו, הוא בעיקר בשביל החברים שלי שמן הסתם היו שם רוב הזמן איתי, הטורים הם לא איזה תעוד היסטורי קטנוני וקנטרני אלא סיפור סופר סוביקטיבי (תנסו להגיד את זה חמש פעמים רצוץ) שמקווה להצחיק, לעורר מחשבה, להזכיר לנו מעשים קטנים ורגעים קטנים של חסד. אני חושב הרבה פעמים שהייתי בר מזל לפגוש את החברים שלי, ששעות של צחוק והנאה וגם שעות של ויכוחים וחוויות מקיפים אותם
הייתי רוצה להזכיר לכולם טוב לב של חלק מהחברים שלי, הייתי רוצה להזכיר עד כמה בלתי ראויים היו חלק מהמורים שלנו והייתי בעיקר רוצה להזכיר לנו, רגע לפני שהילדים שלנו מתבגרים, איך אנחנו היינו ואולי לתת לילדים שלנו יותר חופש פעולה ממקום של הבנה
לא, לא מרגיש משבר גיל ה40, רוצים לצחוק על זה או עלי – בכייף, אם זה גורם לכם לצחוק אז לכו על זה. לא אני לא רציני בכמעט כל מה שאני אומר, אני קצת ציני כי זה עובד טוב כשכותבים
הסיפורים האלו הם שלי ושלכם, תנסו להנות מהם כמו שהם – בלי לשלוח אותי למרפסת בסנט מוריץ (דהיינו מסוד הבראה) אני סבבה
