דורון, מיקי, ברצלונה

(פוסט מכביסטי טהור – אם אתם לא אוהבים כדורסל או את מכבי לא בטוח שזה בשבילכם)

היו המון משחקים גדולים ביד אליהו, ועוד יהיו משחקים גדולים, אבל את העשור שעליו אנחנו מדברים ציין דבר אחד מרכזי וזה היה ההזדקנות (יש שיאמרו התגמדות) של גיבור ילדונתנו מיקי. האיש/אגדה הלך והתבגר ועם הזמן היה ברור שבעוד עונה או שתיים הוא יפרוש, כבר לא בשיא, רבים מאיתנו היו צריכים לסבול כשראינו אותו מחטיא ליי אפים שפם היו הלחם והחמאה שלו, הזריקה המכוונת מפינת המגרש היתה פוגעת בחישוק הסל ונמלטת ממנו בזוית, ובמהרה מצאנו את עצמנו בסיטואציה בלתי אפשרית, מייחלים שיעלה למגרש אבל שלא יעשה בושות

בשנת 1988 היריבה הארופאית הגדולה של מכבי היתה ברצלונה, כמובן שהיתה גם מילאנו, אבל ברצלונה הסתמנה כיריב העיקרי (מה שבסופו של דבר לא היה נכון) וסאן אפיפניו ונוריס היו שמות שהטילו אימה בלב כל מכביסט. ארואסטי פרש וג’מצי היה חזק ברוטציה, מיקי החל להדחק החוצה וכולנו כאבנו את התהליך. אבל אם הייתם מזדמנים ליד אליהו ערב חורפי אחד כדי לראות את מכבי נגד ברצלונה הייתם עוברים משהו שלא ניתן להסביר במילים ויותר מכל, הייתם רואים איך בקצת פחות משלש דקות מיקי ברקוביץ עולה כמו עוף החול ומנצח לבדו קבוצת פאר, והאמת שאם לא הזדמנתם להיכל לא ראיתם את המשחק כי היתה שביתה בטלויזיה, זאת היתה הצגה למנויי מכבי בלבד

מיקי, בן שלושים וארבע, כבר לא הסייח הצעיר שהיה ושומע את הקולות מהיציע שקוראים להחלפתו התמידית, לקח על עצמו משחק שהתנהל במהירות מסחררת ולא נטה לצד מסיום באופן עיקבי, אבל בדקה ה37 של המשחק ברצלונה הובילה 107-100 ובזמן ההוא אם היית מוביל ביותר מארבע על מכבי בדקות האחרונות היה לך סיכוי לא רע לנצח (וזה היה נדיר) הפנים החיוורות של כולנו הראו לאאיטו מאמן ברצה שהכל אפשרי והם דהרו לניצחון. ואז מיקי

ריבואנד, עצירה בצבע, שלשה, עונשין, וחדירה לסל, הכל עשה מיקי ונתן ל9 שחקים על המגרש שעור בנפש של מנצח גדול, הגדול ביותר שידענו, הפוזשן האחרון היה של ברצה למשהו כמו שבע שניות וההיכל רעד ורטט, לדעתי הוא התרומם בחצי מטר, כל מי שיכול דפק על גב הכיסא שלפניו והרעש היה בלתי יאמן ואז, פספוס וכדור אבוד – נדמר הזמן – מיקי – סליחה, מכבי מנצחת 108-107 והשמחה היתה כמעט זהה לנצחון בגמר גביע אירופה

רק אני ביזבזתי עשרים שניות מכל זה כי שוטר החליט שאני עושה יותר מדי רעש, ובלב המהומה שפ לי יד על הכתף, אני הייתי קצת חם (מעניין למה) ותוך כדי סיבוב דפקתי לו סטירה (לא ראיתי מי זה ששם עלי יד) וזה לא עזר לי, אבל אחרי כמה מילים והתערבות של אבא שלי שחררו אותי מהעינין, היום היו שמים אותי בכלא

לא היה ולא יהיה כמו מיקי, וכולנו שראינו אותו במיטבו צריכים להודות למזלנו הטוב

העביר אותנו את המדבר - מם יוד קוף יוד