שבו ילדים והקשיבו איך פעם, לפני שנים רבות, ילדים היו משחקים במשחקי מחשב שהיו נטענים מדיסק שהיה נכנס לתוך כונן – שהיה יותר גדול מכל המחשב של אבא שלכם היום (ובטח יותר כבד) – כן, כן. זה לא חלום, האפל 2 סי שלי היה מחמד ליבי, והמשחקים ששחקתי איתו היו מופלאים יותר מכמעט כל משחק שפגשתי מאז, אבל היה משחק אחד, ממכר ואימתני וקראו לו “טאיפן” והוא היה תאוותי היחידה
אל תספר לי על תלאותיך בים אלא על התוצאה בטאיפן
היינו משחקים כל מני דברים שעל המחשב שלי – וגם לחברי דוד טורנר היה כזה, והמרתונים שלנו עם טאיפן היו כייף אמיתי, צחקנו התווכחנו ובעיקר עשינו שטויות, והפוסט הזה מוקדש כולו לדוד
היינו גם משחקים בחבורה, אייל גוהר, צ’ופי ודוד היו באים אלי וכולנו התחרנו זה בזה, במיוחד ב”אולימפידה”, ובזמן שלקח למשחק לעלות היינו משחקים כדורסל ספוג בבית שלי, לפעמים גם אסף הצטרף אלינו
עם הזמן המחשבים השתכללו וגם המשחקים, היינו מבלים די הרבה במשחקים ליד הבורגר ראנץ’ בכיכר מלכי ישראל, זאת היתה עסקת קומבינצה מצוינת, ספרדי כפול, רוטב אלף האיים (שהיום עם אקדח לראש אני לא נוגע בו) ואז סשן של שעתיים משחקים במכונות
Comments on this entry are closed.