עוד בברי-כוכבא התחלנו עם הצופים, נדמה לי כיתה ד’ כבר לובשים את המדים האלו והולכים לפעולות, ויש הרגשה של חסמבה, רק חסר איזה יוסקה ואיזה ערבי מנוול שנוכל להגן על המולדת מפנוי, אבל במקום זה הייתי מוצא את עצמי עושה תרגילי סדר בשטח של צופי דיזינגוף (מאחורי המוזיאון, איפה שהיום יש איזה פרוייקט בנוי או משהו כזה) ותוך כדי התרגילי סדר שואל את עצמי מה התכלית של ביזבו הזמן הזה, שאלה שרדפה אותי עד גיל 21 עת השתחררתי מצבא ההגנה
כי עם נשק זה עוד איכשהו מסתדר אבל בלי, דהיינו ת”ס בלי תס”ח – משהו לא הגיוני פה, ובנוסף היה גם אלמנט שהחריף את הקושי, המפעיל של הכל, אם בצבא זה היה רס”ר דביל אבל חביב (לא, לא זה משיבטה) בצופים זה היה איזה ילד מחוצ’קן שהיה גדול מאיתנו בשלוש שנים במקרה הטוב, ותוך כדי שהוא היה מנגב את החוטם שלו הוא היה זורק את הפקודות לתרגילי סדר
עמידה חופשית
הקשב
עמידה חופשית, עמוד נח
הקשב
עמוד נח
למה הקשב? למי? איזה קודקוד צריך להגיח מהשער שאנחנו צריכים להיות כל כך דרוכים לקראתו? ולמה לענות ילדים ככה? לא מספיק נקבל שלש שנים של הדבר הזה, שאריות של האימפריה הבריטית, למה אנחנו תלמידים ב”איטון” שאנחנו צריכים את המשמעת המיותרת הזאת? ועוד הרבה תהיות ושאלות
כל זה עבר לי בראש תוך כדי הצעקות המבולבלות של המחוצ’קן, ואם מישהו היה אומר לי שהם בסך כל מבזבזים זמן כי אין להם מה לעשות איתנו הייתי מרגיש הרבה יותר נוח. ואם אתם חושבים שבגלל זה ערקתי מהצופים אז אתם טועים, זה היה אחרי מה שהחשבתי השיא, שאחריו כבר לא שינה לי כמה כתובות אש יראו לי כדי לספק את היצר הפירומני שלי
ערב אחד היתה “פעולה” והלכנו לטפס על איזה צוק בחוף הצוק (שהיה ממש רחוק בפרופורציות שלי אז) והיתה התרגשות גדולה באויר, השילוב של הלילה הקרב – הים והטיפוס היו מעל ומעבר לכל מה שיכולנו לדמיין לעצמנו. אז טיפסנו, והיה די כייף וגם מפחיד, וכשסיימנו הרשו לנו להשתכשך במיים, זה היה פנטסטי. וכשסיימנו היינו צריכים להסתדר, ואני הלכתי לכיוון של המלתחות (שגם פעם היו בערך באותו מקום כמו היום) והתחלתי להתקלח ולהחליף בגדים כשלפתע שמעתי רעשים, וכשהסתובבתי ראיתי חצי מהבנים של הכיתה שלי רצים, עירומים, לכיוון המלתחות.
לי היה נראה כאילו הם רצים אלי, שביום רגיל היה מעורר בי חשש, מאיזה סיבה 12-15 בנים צריכים להסתער כך לכיווני, אבל תוסיפו את הלילה ואת העובדה שכולם היו ערומים וזה היה נראה לי כאילו שהם מגיעים כדי לפתוח לי את השושנה, ואני, ילד בן 10 שברגע אחד הפך ממבסוט אש למפוחד מאונס המוני, החלטתי שעדיף שנחתוך עם זה עכשיו. ועדיין הייתי רואה את החברים שלי הולכים עם המדים שלהם ביום שבת לפעולות, ולא הצטערתי, כי אי שם עמוק בפנים ידעתי שתרגילי סדר אני עוד אעשה ושלהתקלח עם עוד עשרים מחברי יהיה שגרתי, ולא משהו מפחיד. למרות שיום אחד כשחזרתי מתרגיל חטיבתי גיליתי לחרדתי את כל כל הפלס”ר של חטיבת השיריון הסמוכה מתקלחים ומחרבנים במקלחות שלנו – אז התחושה הלא נעימה של חוף הצוק חזרה אלי
קח 95 סנדות ותבנה מהם מגדל, אחר כך יעבור הרשגד וישרוף אותו - אל תשכח לעשות "הקשב" כשהוא בא
