בין בית ספר יסודי לסוף תיכון היתה מוזיקה והיא מילאה תפקיד מכריע בחיים שלנו, בין אם זה היה ג’אז מתוק או זאפאה חריף, ג’נסיס מוקדם (עם פיטר גבריאל) או לד זפלין מורי הדרך המוזיקה הגדירה אותך ודרך המוזיקה היית יכול להגדיר את עצמך לאחרים. והיה גם הפינגיון. וזה סיפור בפני עצמו
והיתה להקה אחת, שכמה שאהבתי אותה עוד לא הבנתי עד כמה אזדהה איתה, מינימל קומפקט, קמה באמסטרדם (הו, אמסטרדם) המשיכה בתל אביב (יש האומרים רחוב שטנד) ומשם עברה סופית לבלגיה, ושדומה היה שהחדשנות וההעזה שלה היו משהו שלא הכרנו לפני, והם היו משלנו. אז הנה תזכורת (וחלק גדול ממנה לצ’ופי) בקשה
