פוליטיקה – זה היה בנפשינו, היו כמה פעילים של כל הקשת הפוליטית בנמצא וכולנו התכתשנו כל הזמן אחד עם השני
“מי מיי-אוהב באש”פ? אולי הלי-כוד מיי-אוהב באש”פ”
כך אמר שמעון פרס מתישהו בשנות השמונים, עם חולצה חצי שקופה וגופיית שרוולים ספוגת זיעה מתחתיה, רק להראות לנו שאפשר לעבור שינוי סטייליניג מדהים בעשרים שנה
שמעון וחבר - לבושים קטסטרופה - החבר עדיין הולך בחוף הים כל בוקר
חלק מאיתנו היה פוליטי מאוד, חברי צחי היה כולו בתוך הימין המתעורר של אותה תקופה, נוער התחיה אני חושב קראו לזה, הוא היה מקשיב לגאולה כהן עם הקול החצי בכייני שלה ונתקף כולו גאווה לאומית, אני מצד שני הייתי שומע את יוסי שריד ממלמל לו והייתי מתיישר שמאלה בשניות. מאיר היה פטריוט לאומני, וכנראה גם נשאר כזה (לא שזה כל כך רע) ואריאל היה מהבלתי מזדהים, אבל עם נטייה חזקה ימינה. צ’ופי היה כמעט על גבול האנרכיזם ודניאל דבק בימין המסורתי, ולפי כל התאורים האלו פה אתם כבר מבינים שההשתייכות הפוליטית לא כל כך הפריעה לחברויות
היו ויכוחים סוערים, בכל כיתה וכמעט בכל מעמד, עם שימוש במילים בוטות והטחת עלבונות ובאמת חשבנו שהיינו חיות פוליטיות, עד שהגיע רגע מכונן אחד ששינה את הכל לנצח, רגע שהבנו שאנחנו חובבנים, ושכל הויכוחים והריבים שלנו היה כמו קארטינג לייד פורמולה
בכיתה י”א (אני חושב) איש חדש פרץ לתודעה, והפריצה שלו היתה כה חזקה וכה משמעותית שכמעט כל אחד מהשיכבה שלנו ידע מזה, תוך חודשים ספורים, שחקן רכש שלא היה בבית הספר, גר די רחוק, והיה מעל ומעבר לכל מה שיכולנו לדמיין שנער בגילנו יכול לעשות או לשאוף אליו. והנער הזה היה אריאל נחמן
או! שלום, שלום! זאת היתה הקריאה המקובלת כשראית את נחמן והוא החזיר לך, מקבל עליו את הטריידמארק החדש שלו אצל הקהילה הגדלה והולכת של מעריציו בעירוני א’. אם גינונים היו סלטים אז נחמן היה ה”מיקי ואמנון” של הגינונים, שליטה כמעט מושלמת באנגלית, והחשוב מכל צילום ממוסגר עם בינמין נתניהו (זכרו בבקשה, השנה 1988) לא היית יכול לעקל את אריאל בשניות, היו נדרשות כמה דקות טובות כדי להבין שזה לא מגיע מהתודעה המרכז תל-אביבית ושזה לא מישהו שגדל איתנו. ויחד עם כל זה, נחמן היה כמו דג במיים, כשהוא בירך כל אחד מאיתנו לשלום הוא היה לוחץ באומץ את ידינו ומאמץ אותנו כאילו הכיר אותנו מכיתה אלף, כמו פוליטיקאי משופשף במפעל מפויח הוא היה עושה את הסיבובים שלו וכולם היו מחייכים אליו
אני הייתי עושה גיחות אליו בלילה, אחרי שבכמה שיחות שלנו התברר לי שהוא חיית לילה כמוני (רק שהוא חרש ואני ראיתי כדורסל) כל לילה ריק ללא תכנון הפך לנסיעה קלה עם האוטו ועצירה אצל נחמן לשיחה קלה, צחוקים ומעט מהדיפלומטיה הילדותית שכה קסמה לכולנו, אני הייתי חונה בחנייה של הרב אשי ובודק אם יש אור בחלון שלו, הוא היה רואה את האורות של האוטו ומאותת לי שהוא יורד למטה, ולומר את האמת אם הייתי יכול הייתי נוסע כבר עכשיו לפגישה עם אריאל, הוא בטח עדיין חורש ואני עדיין רואה כדורסל
Hoo!!! Shalom, Shalom!!!
Comments on this entry are closed.