מרץ 1983 וישראלי אחד בשם שלמה גליקשטיין מדהים את עולם הטניס ומנצח את לנדל, המדורג ראשון בעולם, סנסציה בכל קנה מידה ספורטיבי
מהקיבוץ לווימבלדון - גליקשטיין מרחף ועוקץ
אני זוכר שהיו לי קיקרס, בבית הספר היסודי לא שמנו לב כל כך לנעליים, הם הפכו יותר נחשבות כשהגענו לחטיבה, ופגשנו את החברים מ”היובל” שאצלם התודעה האופנתית היתה מפותחת יותר, ואם היתה להם, לחברים מהמגדלים, איזהשהיא תלבושת אחידה בגיל 13 הרי שזה היה נעלי הסטאן סמית של אדידס. במפתיע אלו היו נעלי טניס, ולא כדורסל – שכל כך איפיין את כולנו באותה העת
נעלי האדידס הללו הפכו במהרה למושא תשוקתי, אבל משום מה מעולם לא היה לי זוג (אולי כי לא ממש שיחקתי טניס?) וכל פעם שהייתי נפגש עם אריאל או גדי או עוד אחד מילדי המגדלים הייתי רושם לעצמי הערה בקשר לנעליים – ושוכח אחר כך. זה לא כל כך נורא
אחד הדברים היותר מרשימים בנעליים האלו – בזמן ההוא, היה חוסר היכולת שלהם לנשום, כלומר להתאוורר, וכשהיו משחררים את השרוכים וחולצים את הנעל היה ניחוח חריף משתלט על הסביבה, אפילו אם זה היה באויר הפתוח (למשל המגרש בהיובל) זה היה מאוד לא נעים לקבל את הדבר הזה לאף
אחר כך כבר הגיעו הדגמים של נייקי ואיר ג’ורדן, האדידס של פאטריק ויואינג ודומיו, ולא חזרנו לאדידס כמה עשרות שנים, למרות שעכשיו יש להם ליין שלם של רטרו שהוא בכלל לא רע, יש מלא בדיוטי פרי
אלו הנעליים - טוב זאת רק תמונה ולא מריחים
