השנה היתה 1999 ואני הייתי כמעט בן שלושים, חייתי בלונדון ולמדתי פסיכולוגיה באוניברסיטה נפלאה (יוניברסיטי קולג לונדון) והשוס היה שלמדתי לתואר מדעי ולא לתואר כללי, זאת אומרת היה לי מפגש קליל עם המדעים המדוייקים – וזה היה לא רק חדש אלא מרתק. היה רגע מסוים בתחילת השנה האקדמאית (סוף ספטמבר) שהבטתי החוצה מהחלון הדי גדול שהיה לי בדירה, מעבר לכביש הרחב למטה בנו ביניין, ממש צמוד לביניין של “ניקולודיאון” הלונדוני (למי שמכיר) בינין גבוה מאוד, והמחשבה הראשונה שעלתה לי בראש היתה שסוף סוף אוכל לראות איך בונים בינין, קומה אחר קומה, בריל לייפ, בקו ישר ובערך חמישים שישים מטר ממני, ובשקט בגלל החלונות הכפולים הטובים שהיו לי בדירה
אני אכתוב ספר, חשבתי, אקרא לו “איך בונים קומה” והפלגתי בדמיונות. רק שהיתה גם מציאות, והיא הכתיבה שאני צריך לקרוא כמה מאות עמודים של ספרות פסיכולוגית מדי שבוע, כך שבמקום ספר זאת נהפכה בדיחה, “איך בונים קומה” וכל מי שביקר אותי בדירה ההיא מכיר אותה היטב
אבל כן רציתי לערוך לעצמי היכרות טובה עם משהו חדש, משהו שווה, ויותר מכל משהו שיתאים לגיל שלי הקרב – גיל שלושים. ובמקרה נפלתי על התשובה, היא היתה שייקספיר, ההתחלה היתה עם המלט, וזה היה ברור כי המלט מדבר על נסיך בערך בגיל שלושים, הוא נחשף לההארה ששוטפת את אירופה ומגיע לשבר בביתו שלו אחרי הלימודים שלו מחוץ לארצו, התאים לי לגמרי. וככה חודשים קראתי את כמעט כל המחזות של שייקסיפר וניתחתי אותם פסיכולוגית, אולי זה לא נשמע מרגש אבל אני יכול לומר לכם שמי מכם שלא קרא את הדיאלוג של המלט ואופיליה פיספס קטנה על מערכות יחסים, ומי שלא מכיר את הנאום של הנרי החמישי רגע לפני הקרב באשיקור (למעשה זאת טעות וסביר להניח שזה דווקא קרב הייסטינגס ולא אשינקור, אבל בסדר) לא מכיר את ה-נאום הקרבי הגדול ביותר, זה ששלח לא רק שחקנים להסתער על החומה אלא גם מאות אלפים להלחם בגרמנים (סר לורנס אוליביה נתן להם את הנאום בשחור לבן בקולנוע) יש הרבה להנות משייקספיר
"For in that sleep of death what dreams..." Sir Olivier
ועכשיו, עשר שנים אחרי, אני הרבה יותר קרוב לריצ’רד השלישי מאשר להמלט (בגיל) ואני מחפש כיוון חדש להתעמק בו, לגלות אותו ולהתפעם. ויש כמה כיוונים, הראשון שבהם הוא חקר התיאולוגיה ואיך היא משתלטת לנו על החיים, ואיך אולי היא גם תהיה הסיבה לטרגדיה הישירה של כולנו – שווה מחקר, ושווה גם להאבק נגד. השני, די קשור אבל לא ישירות הוא חקר העולם העתיק, עד שיוליוס תקע סכין בגב של פומפי וימיה של רומא כרפובליקה הסתיימו. וכל זה כי אני מאמין שההיסטוריה חוזרת על עצמה, שלהתסכל אחורה זה בעצם להתבונן ישר קדימה. מכלול ההתנהגות האנושית כבר מונח לפנינו מתועד וכתוב, זה לא משנה אם זה היה מלך שגירש איש למלחמה כדי לקחת את אישתו או מלוכלך אחד שמפלרטרט עם אישה נשואה בצ’אט באינטרנט ומשכנעה אותה לעזוב את בעלה, הטכנולוגיה לא משנה הרבה בגלל שהיא בסופו של דבר מונעת על ידי אותם דחפים בסיסיים שנדמה שרובינו קורסים תחתם
אז אם יש לכם חצי שעה ביום, אפילו עשרים דקות, תעשו לעצמכם טובה ותסגרו את הטלויזיה, תקנו ספר או תפתחו את המחשב ותלמדו משהו חדש, או אפילו תלכו למשהו ישן – משהו שאתם חושבים שאתם מכירים, ותבדקו את אלו שמתנגדים אליו, תקשיבו לסיבות שלהם ותקראו את האמת שלהם, תעמידו את האמיתות שלכם במבחן, זה מה שאני עושה לכבוד ארבעים שנותי
מומלץ
Marcus Tullius Cicero
