כשהייתי בכיתה ה’ באה המורה ואמרה שילד חדש יצטרף לכיתה שלנו, ושהוא בא מבלגיה
מעבר להתרגשות הגדולה שאחזה בכולם, שהרי מישהו ממקום אחר, מרגש ומתקדם משלנו עמד להצטרף אלינו היתה כמובן גם הסקרנות הבסיסית איך העיברית שלו וכמה הוא מכיר את מנהגי הארץ. הילד היה מארק, ובלגיה נראתה לי כמו המקום האקזוטי ביותר בעולם, וצריך גם לציין שאיריס (שהייתה חברה שלי בכיתה ג’ או ד’) היתה גם מבלגיה במקור (או אולי צרפת? מקווה שאני לא עושה פה בושות) וכך שני בלגים היו בשורותינו, אל אף שאני חייב לציין שלמעט אולי החודש הראשון מארק לא סבל מאיזה שהיא תדמית לא ישראלית
שנים אחר כך צ’ופי נסע לבריסל ללמוד שם ובביקור שלי אצלו פגשתי את אישתי לעתיד (ולהווה) וכך גם צ’ופי (בזמנו) וגם אני (בזמני) הפכנו בלגים
ובגלל שכבר אנחנו בנושא, הייתי רוצה להעלות כמה נקודות קטנות על בלגיה והבלגים, ככה להשכלה כללית
חלק גדול מהבלגים הם נטולי יומרות, ובטח לא קרובים לצרפתי הממוצע ברמת ההתנשאות התרבותית. למרות היותה מדינה די שסועה בין וואלונים (צרפתים) ופלמים (מן הולנדים) (ויש גם גרמנים בצפון) בלגיה מחזיקה מעמד ואפילו שיש שם בעיות פוליטיות חריפות מאוד, תראו שביום יום המדינה מתפקדת דווקא בסדר. העובדה שיש כל כך מעט פטריוטיות בלגית היא דווקא אחד הדברים היותר חיוביים במדינה הזאת, היתה תקופה ארוכה שחיפשתי בלגי שישיר לי את ההמנון ולא מצאתי, למרות שיש המנון לאומי ויש לו גרסאות בכל השפות המדוברות במדינה
דווקא הדימיון הרב בין בלגיה לישראל נטע תקווה בליבם של רבים שיש אולי סיכוי לפתור את הסכסוך המקומי שלנו, אבל בעוד שבלגיה שסועה בריב תרבותי ששורשיו במאה ויותר שנים של הסטוריה של קיפוח מתמשך (כלפי הפלמים) הסכסוך שלנו לבש פנים רבות אבל הוא באמת רק דתי, ואין שום דרך לצאת מהסכסוך הדתי הזה בשלום – תרתי משמע
האוכל הבלגי נחשב משובח, צרפתים נוהרים לבלגיה בתקווה לאכול טוב – יותר טוב מבבית שלהם, ובדרך כלל הם חוזרים מאוד מסופקים. על השוקולד אין מה לדבר, ואל תזכירו לי שוקולד שוויצרי כי הוא אפילו לא קרוב (חוץ משוקולד לבן שהשווצרים אומנים בהכנתו) ויש גם בירה, הרבה בירה נפלאה וכמובן צ’יפס ורטבים מכל הסוגים והמינים
אז אל תחשבו רע על בלגיה, זאת מדינה נחמדה ומסבירת פנים, ואני מקווה שתפגשו איזה בלגי חביב מתישהו שיראה לכם עד כמה אני צודק
לכבוד היום הלאומי של בלגיה שחל היום 21 ביולי