פארק המיים שפיים, איזה מקום מפלא, ואחד הראשונים שההורים שלנו הרשו לנו ללכת אליו לבד – בחבורה היינו אורזים את עצמנו, דוביק ראובן ואני והולכים לאוטובוס שנוסע לשפיים, איך שהיינו מגיעים מתחת לגשר כבר היינו באטרף להגיע לקופות. אחרי ששילמנו והתמקמנו (היינו צריכים לחפש את המקום הכי מתאים, מצד אחד שלא יגלחו לנו דברים ומצד […]
קצת לפני גיל 16 היינו יושבים בפאב “הכוסית” שעל כיכר מלכי ישראל (מצטער שאני מתעקש לקרוא למקום כך, אבל אני מנסה להיות נאמן להיסטוריה) שם גם התחילה ההכרות שלנו עם השתיה, ברסמי, כשהמונה דופק והזמן הוא זמן יציאה אמיתי (להבדיל מהפעמים שהיינו שותים בבית במסיבה), וערב סוכות אחד ישבנו חמישה או שישה ושתינו בירה שם […]
איפשהו בגיל 16 פרצה “ההשרדות” לחיינו, היתה זאת תורת לחימה שפיתח דניס הנובר, ושיותר מכמה מחברי הצטרפו לקורס הזה, שהיה מאכות למתקדמים, אפילו מכות למחוננים. אני נמנעתי מהעונג, אבל זה לא פטר אותי מלשמוע על המעללים של כל החברה, ואפילו להגיע פעם או פעמיים לצפות בקרבות, לפעמים של החברים עצמם. אני בטוח שלא הפנמתי את […]
ראשי תיבות שדה, לאום, חברה, השם המלא הוא של”ח וידיעת הארץ כמו מישהו שלא ממש מתאים למקום המורה דני של”ח (לשל”ח כמובן) לא התאים לבית הספר שלנו, אבל מאוד התאים למקצוע אותו לימד בין חבורת מורים עייפה ומבוגרת (ובעיקר אשכנזית-רומנית) היה מורה אחד יוצא דופן, צעיר ונמרץ, כהה וגבוה, וכולו אהבת הארץ החברה והלאום – […]
שבוע לפני שהתחלתי את כיתה ז’ אמא שלי קראה לי ואמרה “עכשיו אתה תצטרך לקחת את האוטובוס כל יום לבית הספר ובחזרה, ובגלל שתסע באוטובים תצטרך ארנק אז קניתי לך את זה” ונתנה לי מין פאוץ’ מעור חום מכוער, אני חושב שזה היה הדבר הכי מגעיל שראיתי בחיים שלי עד אז, וזה היה אמור לשמש […]
השנה 1984 והבשורה מגיעה מגרמניה, דווקא מגרמניה, זאת שרובינו היינו מקובעים אנאלית לגביה, הצליחה להבקיע את חומת ההיסטוריה והגיחה עם תשורה של 99 בלונים וקצב מסחרר Hast Du etwas Zeit fuer mich Dann singe ich ein Lied fuer Dich Von 99 Luftballons
פוליטיקה – זה היה בנפשינו, היו כמה פעילים של כל הקשת הפוליטית בנמצא וכולנו התכתשנו כל הזמן אחד עם השני “מי מיי-אוהב באש”פ? אולי הלי-כוד מיי-אוהב באש”פ” כך אמר שמעון פרס מתישהו בשנות השמונים, עם חולצה חצי שקופה וגופיית שרוולים ספוגת זיעה מתחתיה, רק להראות לנו שאפשר לעבור שינוי סטייליניג מדהים בעשרים שנה חלק מאיתנו […]
בבר-כוכבא היינו צריכים ללכת לאחות כל הכיתה, בעיקר בשביל לקבל זריקה. אז היינו חוצים את החצר ונכנסים לביניין הקטן והארוך (שבקצה שלו היה גם בית הכנסת השכונתי שלנו) ובקצה של הביניין היה חדר האחות. אני בעיקר זוכר את הדקות נוקפות ואת הפחד גדל, את זה שהראש של האחות היה מבצבץ החוצה ואומר לנו “תהיו מוכנים […]
“Napoleon is always right.” – George Orwell, Animal Farm לפני כמה שנים ידידה שלי הצטרפה לאיזה קבוצה שהתחברה לאיזה גורו, שגר באיזה כפר באיזו מדינה בארופה (אחת עם אוכל טוב), הגורו היה מכשיר מדריכים ושולח אותם לרחבי העולם כולו, גם לישראל. ומדי פעם היה עושים סמינר לחברים, ומי שיכל להרשות לעצמו חופשה של עשרה ימים […]
בטח שמתם לב שהכותרת של האתר מכילה נעליים משמאל ושם של סרט מימין, והם קצת קשורים נעליי “כדורסל” היו דבר חדש ב 1983-5 זה לא שנולדנו לתוך זה אלא יותר לאט לאט נוצרו דגמי נעליים במיוחד בשביל כדורסל, בהתחלה הדוקטור הטוב (פילדלפיה, איזה ימים היו פעם) ואחר כך הקוסם מלוס אנג’לס והלקרדה מבוסטון (לארי בירד, […]